פס"ד בעניין סדר דין אזרחי והמחאת חיובים

1.         גזר-דין שניתן ביום 12.9.06 על ידי בית המשפט המחוזי במשפט פלילי                (פח 1014/04) חייב את המשיב 3 (להלן - חנגלי) לשלם למשיב 2 (להלן - לוי) פיצוי בסכום של 60,600 ש"ח, במספר תשלומים. ביצוע התשלומים היה באמצעות בית המשפט, כלומר: חנגלי היה משלם לקופת בית המשפט וגזברות בית המשפט היתה מעבירה את התשלומים ללוי.

2.         המבקש, עורך דין במקצועו, הכיר, לדבריו, את לוי כאשר ייצג בעבר את חברתו במשפט מסוים.

            לדברי המבקש, לוי פנה אליו ביום 5.10.07 בבקשה לקבל הלוואה כספית. משסירב, הציע לוי למבקש להמחות לו את יתרת התשלומים המגיעים לו על פי גזר-הדין (כאשר עד לאותו מועד שולם ללוי סך של 5,000 ש"ח), בתמורה לקבלת סכום מיידי במזומן בסך 10,000 ש"ח.

            המבקש הסכים לכך, וביום 7.10.07 שילם ללוי סך של 10,000 ש"ח במזומן ובו ביום נעשה ביניהם הסכם המחאת זכויות (נספח ב' לתובענה), הנושא תאריך 7.10.07.

            עוד באותו יום, הגיש המבקש בשמו של לוי בקשה לבית המשפט המחוזי להעברת התשלומים לחשבון הבנק שלו, ובית המשפט אישר את הבקשה.

            על תוכנה של בקשה זו אעמוד בהמשך.

3.         המבקש הודיע לחנגלי על המחאת הזכות בכתב רק ביום 23.4.08 ורשם אותה ברשם המשכונות רק ביום 1.5.08.

4.         המשיבה 1, חברה להשכרת רכבים (להלן - המשיבה) היא נושה של לוי בגין חוב פסוק שהוא חייב לה, והיא פתחה תיק הוצאה לפועל לביצוע הפסק.

            במסגרת הליכי ההוצל"פ הוטל ביום 30.10.07 עיקול על זכויותיו של לוי אצל חנגלי בקשר ליתרת התשלומים שחנגלי חייב ללוי על פי גזר-הדין.

            ביום 14.5.08 פנתה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבקשה להעביר אליה את הכספים המתקבלים מחנגלי עבור לוי.

            בית המשפט ביקש את תגובתו של המבקש, המבקש התנגד לבקשת המשיבה בנמקו את התנגדותו בהמחאת הזכות שנעשתה ובית המשפט פסק לעכב את העברת התשלומים עד להכרעת הגורם המוסמך.

5.         בעקבות כך, הגיש המבקש תובענה זו לבית המשפט, שבה הוא מבקש "ליתן פסק דין הצהרתי, כי כל הזכויות הכספיות המגיעות למשיב 2 מאת המשיב 3 שנפסקו לו כפיצויים.... שייכים למבקש ואינם בני עיקול ו/או פעולה משפטית שאינה נוגעת ישירות למבקש, וכן להצהיר כי על המשיבה 4 להעביר את כל הכספים שהתקבלו ו/או יתקבלו... לזכות המשיב 2 לידי המבקש."

            המשיבה לא הגישה תשובה לתובענה, אך בא כוחה התייצב לדיון, חקר את המבקש והגיש סיכומים, הכל תוך התנגדות לסעד המבוקש, כשטענתה העיקרית של המשיבה היא שהמחאת הזכות הנטענת נעשתה למראית עין בלבד.

            לוי מסר "הודעה" לבית המשפט, שהוא מסכים למתן פסק דין כמבוקש. ההודעה נמסרה ללא תצהיר תומך ולוי לא התייצב לדיון ולא נטל בו חלק.

            גם חנגלי לא הגיש תשובה, אך בא כוחו התייצב לדיון, תוך שהוא מודיע, כי אין לו עמדה במחלוקת.

6.         תחילה אתייחס לטענות המבקש בקשר להימנעות המשיבה מהגשת תצהיר.

            משיב בהמרצת פתיחה אינו חייב להגיש תשובה לתובענה (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, להלן - גורן, עמ' 481), אך אין בכך כדי לשלול ממנו את האפשרות להפריך או לערער את טענות המבקש, אם באמצעות חקירה נגדית של המבקש ואם באמצעות העלאת טענות כנגד התצהיר שהגיש המבקש והנספחים שצירף (ע"א (ת"א) 2063/02 FRANZ HAAZ נ' איזיקוביץ (2007), סעיף 16 לפסק הדין).

            יחד עם זאת, משיב שלא הגיש תשובה מנוע מהעלאת טענות עובדתיות משלו, להבדיל מטענות משפטיות או מ הסקת מסקנות עובדתיות מראיותיו ועדויותיו של המבקש, ובוודאי שהוא מנוע מלהציג ראיות משלו.

7.         במקרה דנן, הגדילה המשיבה לעשות כאשר טענה בסיכומיה טענות עובדתיות, שלא ניתנה עליהן עדות ואף צירפה ראיה שלא הוצגה קודם לכן.